את היום פתחנו בקצב שכבר לגמרי הפך אצלנו ל”זמן הוואי”.
קמנו בסביבות 08:00 בבוקר, ירדנו בנחת לארוחת הבוקר ב־Fairmont Orchid, בלי לחץ ובלי שעון שרודף אחרינו. אחרי שהתארגנו, רק בסביבות 10:00 נכנסנו לרכב ויצאנו לדרך לכיוון אחד המקומות שחיכינו להם במיוחד בביג איילנד, Hawaiʻi Volcanoes National Park.
הנסיעה ארכה בערך שעתיים, אבל הדרך עצמה הייתה חלק מהחוויה. יצאנו מאזור המלון תחת שמש יפה, וככל שהתקדמנו דרומה ומזרחה מזג האוויר התחיל להשתנות. השמיים התכסו בעננים, התחיל לרדת גשם, ובשלב מסוים נכנסנו ממש לתוך ענן. לכמה רגעים הראות הייתה כמעט אפסית ולא ראינו כמעט כלום אפילו מטרים ספורים לפנינו.
משמש יפה ליד המלון, אל גשם, עננים ואדמה געשית. באותו אי, באותו בוקר.
ואז, אחרי שעתיים של נסיעה ושינוי מוחלט בנוף ובמזג האוויר, הגענו לכניסה ל־Hawaiʻi Volcanoes National Park. בכניסה שילמנו 30 דולר לרכב, ומכאן התחיל אחד הימים המיוחדים בטיול.
קצת על הפארק
Hawaiʻi Volcanoes National Park הוקם בשנת 1916 והוא משתרע כיום על יותר מ־354 אלף אקרים. בשטח העצום שלו נמצאים שניים מהרי הגעש הפעילים והמפורסמים בעולם, Kīlauea ו־Mauna Loa. הפארק הוכרז גם כשמורת ביוספרה בינלאומית וכאתר מורשת עולמית של אונסק”ו.
Kīlauea, שסביבו טיילנו היום, הוא הר הגעש הצעיר והפעיל ביותר באי הוואי. כמעט 90 אחוז משטחו כוסו בזרמי לבה במהלך אלף השנים האחרונות. עבור ילידי הוואי המקום הוא גם בעל משמעות רוחנית עמוקה ומזוהה עם פלה, אלת הרי הגעש במסורת ההוואית.
KNOW BEFORE YOU GO
מה חשוב להבין לפני שמגיעים
מרחקמ־Fairmont Orchid מדובר בכשעתיים נסיעה לכל כיוון.
מזג אווירהוא יכול להתחלף במהירות, גם אם יוצאים מהמלון בשמש מלאה.
קצבלא חייבים להספיק את כל Chain of Craters Road כדי להרגיש את הפארק.
Kīlauea Overlook
התחנה הראשונה שלנו הייתה באזור התצפיות על קלדרת Kīlauea. קשה להעביר בתמונה את קנה המידה. עומדים על השפה ומסתכלים על מרחב עצום שנוצר מכוחות טבע שקשה בכלל לדמיין.
שתי תמונות, שני עולמות: מכתש געשי פתוח מצד אחד ומנהרת לבה חשוכה מצד שני.
מהתצפית ניתן לראות את קלדרת Kīlauea ואת אזור Halemaʻumaʻu, שעבר שינוי עצום במהלך ההתפרצות הגדולה של 2018, כאשר חלקים מהקלדרה קרסו.
אזור ה־Steam Vents
המשכנו באזור הפסגה, שבו אפשר לראות אדים עולים ממש מתוך האדמה. התופעה נוצרת כאשר מי גשם מחלחלים לקרקע, מגיעים לסלעים שחוממו על ידי המאגמה שמתחת לפני האדמה, הופכים לאדים וחוזרים כלפי מעלה דרך סדקים בקרקע.
“עוד אחת מאותן נקודות שבהן פתאום מרגישים שהאדמה שמתחת לרגליים היא לא ממש שקטה.”
Kīlauea Iki Overlook
מכאן הגענו לאחת התצפיות היפות של היום, Kīlauea Iki Overlook. היום המכתש נראה שקט לחלוטין, אבל בשנת 1959 התרחש כאן אירוע מדהים. המכתש הפך לאגם לבה, ומזרקות לבה הגיעו לגובה של כ־580 מטרים.
המכתש עצמו באורך של כ־1.6 ק”מ, ורצפתו נמצאת יותר מ־120 מטר מתחת לנקודת התצפית. מלמעלה יכולנו לראות גם את האנשים שהולכים בשביל על רצפת המכתש. הם נראו זעירים לחלוטין בתוך המרחב העצום הזה.
הולכים ברגל ל־Nāhuku
במקום לחזור לרכב, החלטנו לעשות ברגל את הדרך מ־Kīlauea Iki Overlook ל־Nāhuku. בערך קילומטר של הליכה בתוך יער טרופי צפוף.
ופה הכול השתנה. רק דקות קודם עמדנו מול נוף שחור וגעשי, ופתאום מצאנו את עצמנו בתוך עולם ירוק לחלוטין. עצים גבוהים, שרכים ענקיים, פרחים טרופיים וצמחייה שסגרה על השביל מכל כיוון. ממש גן עדן טרופי.
המעבר הקיצוני בתוך דקות בין אדמה געשית חשופה לבין יער גשם עשיר וירוק היה אחד הדברים שהכי הרשימו אותנו בפארק.
Nāhuku | Thurston Lava Tube
בסוף ההליכה התחלנו לרדת בהדרגה בתוך היער לכיוון Nāhuku, מערת הלבה המפורסמת של הפארק. Nāhuku היא למעשה צינור לבה טבעי. בעבר זרמה בתוך החלל הזה לבה מותכת. השכבה החיצונית התקררה והתקשתה בזמן שהלבה המשיכה לזרום בתוכה, וכאשר הזרימה נפסקה נשאר מאחור החלל שאפשר ללכת בתוכו היום.
הכניסה פנימה הייתה חוויה בפני עצמה. מהיער הירוק והמואר נכנסים פתאום לתוך חלל חשוך, כאשר התאורה החמה לאורך הקירות מדגישה את הצורות שהלבה השאירה בסלע.
“קשה לחשוב על כך שפעם, בדיוק במקום שבו אנחנו הולכים, זרמה לבה בטמפרטורה של יותר מאלף מעלות.”
Puʻupuaʻi Overlook
אחרי מערת הלבה חזרנו לרכב והמשכנו ל־Puʻupuaʻi Overlook. עשינו כאן כמה תמונות ועצרנו להסתכל שוב למטה על השביל ועל האנשים שהלכו בתוך אזור Kīlauea Iki. אפילו היו מטיילים למטה שצילמו אותנו מלמטה, מה שהמחיש עוד יותר את הפרשי הגובה ואת הגודל של המקום.
Puʻupuaʻi, שפירוש שמו בהוואית הוא בערך “גבעה מתפרצת”, הוא חרוט אפר שנוצר במהלך ההתפרצות של 1959. מזרקות הלבה העצומות זרקו חומר געשי לאוויר, וכשהוא התקרר ונפל חזרה לקרקע הוא הצטבר בהדרגה ויצר את הגבעה שרואים היום.
עוד טעימה מ־Chain of Craters Road
בשלב הזה כבר הבנו שאנחנו לא רוצים להפוך את היום למרתון. במקום לנסוע את כל הדרך עד האוקיינוס ולהוסיף עוד שעות ארוכות לרכב, בחרנו לעשות רק חלק מ־Chain of Craters Road, ליהנות מעוד כמה נופים געשיים וממכתשים לאורך הדרך, ואז להתחיל את הדרך הארוכה צפונה.
אחת הנקודות באזור היא Pauahi Crater, מכתש געשי באורך של כחצי קילומטר ובעומק של יותר ממאה מטרים. באזור התרחשו כמה התפרצויות גם בשנות השבעים, ורצפת המכתש עדיין מכוסה בלבה מאחת ההתפרצויות האחרונות שם בשנת 1979.
EDITOR'S MIDPOINT
שלושה דברים שניקח מהיום הזה
הניגודשחור געשי מול ירוק טרופי, לפעמים בהפרש של דקות.
הפרופורציותהתמונות יפות, אבל רק כשעומדים שם מבינים כמה הכול עצום.
הבחירהלא להפוך את היום למרתון הייתה החלטה מצוינת למשפחה שלנו.
והתמונות באמת מספרות את הסיפור של היום בצורה מושלמת: אדמה שחורה וצחיחה מצד אחד, וממש כמה דקות אחר כך פרחים, שרכים ויער טרופי צפוף מצד שני.
אחרי כמה שעות בתוך אחד המקומות הכי יוצאי דופן שפגשנו בטיול, נכנסנו לרכב והתחלנו את הדרך חזרה. לפנינו עוד בערך שעתיים נסיעה ל־Fairmont Orchid.
אחרי יום של נסיעות, תצפיות, יער טרופי, מערת לבה ומכתשים געשיים, החלטנו שהערב כבר יהיה רגוע. כשהגענו למלון, אריאל הלך לחדר הכושר, ואנחנו ניצלנו את הזמן למנוחה בחדר ולהתארגנות. בערב סיימנו את היום בארוחת ערב במסעדה במלון.
השורה התחתונה שלנוזה לא היה יום של “כמה שיותר תחנות”, אלא יום שבו כל מעבר הרגיש כמו עולם אחר. עבורנו, זה בדיוק מה שהפך אותו לאחד הימים הזכורים ביותר בביג איילנד.
