THE HAWAIʻI FILE · 2026
הפרטים הקטנים שעשו לנו את הוואי פשוטה יותר
ביג איילנד ומאווי מרגישים כמו שני טיולים שונים בתוך אותו פרק. לכן ריכזנו כאן את הדברים שבאמת עזרו לנו: איך עברנו בין האיים, איזה רכבים לקחנו, איך נשארנו מחוברים ומה עבד לנו בדרך.
04/08 אלוהה, הוואי
עיקרי היום
טיסה מסיאטל לקונה · דרכון שנשכח ברגע הכי פחות מתאים · נחיתה בביג איילנד · Nissan Pathfinder · Fairmont Orchid · המעבר הרשמי ל״זמן הוואי״
אחרי כמעט שבועיים של כבישים, הרים, אגמים ונסיעות, הגיע הרגע להחליף תפאורה. התעוררנו בסיאטל, התארגנו ויצאנו לשדה התעופה לקראת הטיסה לקונה שבביג איילנד.
אלא שכמו שכבר למדנו בטיול הזה, גם יום שנראה פשוט על הנייר יכול לייצר סיפור משלו. בדרך גילינו ששכחנו דרכון. במקום התחלה רגועה ליום הטיסה, נאלצנו לעשות שינוי מהיר בתוכנית, לחזור ולהשלים את מה שחסר, ורק אז יכולנו באמת להתקדם לשדה. עוד רגע קטן מהסוג שמלחיץ בזמן אמת והופך אחר כך לחלק מהסיפורים של הטיול.
החזרנו את הרכב ששירת אותנו לאורך המסע בצפון אמריקה, עברנו את הבידוק ועלינו לטיסת דלתא לקונה. הטיסה ארכה כחמש שעות וחצי ועברה בצורה חלקה ונעימה.
כשהדלת נפתחה בקונה הרגשנו מיד שהגענו למקום אחר. האוויר חם ולח, הנוף טרופי, שדה התעופה פתוח יותר, והקצב כולו מרגיש רגוע יותר.
אלוהה. עכשיו זה רשמי, הגענו להוואי.
יצאתי לאסוף את הרכב בזמן שסיגל והילדים נשארו עם המזוודות, אבל גם כאן הצלחנו להוסיף קצת עלילה. הם חיפשו אותי בנקודה אחרת, אני חיכיתי באזור איסוף הרכבים, ועד שמצאנו זה את זה כבר נוצר תור בדלפק.
בהוואי קוראים לזה ״זמן הוואי״. הכול קורה קצת יותר לאט, בשלווה ובלי לחץ. במקרה שלנו קיבלנו שיעור מעשי במושג כבר בשעה הראשונה על האי.
אחרי כחצי שעה קיבלנו את הרכב שלנו, Nissan Pathfinder, העמסנו את המזוודות ויצאנו לדרך.
נסיעה של כחצי שעה הביאה אותנו אל Fairmont Orchid. כשהגענו קיבלו את פנינו עם שרשראות פרחים וברכת Aloha, ותוך דקות היה ברור שהנוף והקצב של הרוקייז נשארו מאחור ושאנחנו בפרק חדש לגמרי של המסע.
המלון היה ירוק, רגוע ומרשים, אבל אחרי יום הטיסה ובעיקר אחרי שבועיים של תנועה כמעט בלתי פוסקת, לא חיפשנו עוד אטרקציה. אכלנו ארוחת ערב במלון, עלינו לחדר ונתנו לגוף לעשות את מה שהוא ביקש כבר כמה ימים: לעצור.
המסקנה שלנו מהיום
בהוואי לא צריך למהר להיכנס לקצב. לפעמים היום הראשון הוא בדיוק בשביל לנחות, להסתדר, לצחוק על התקלות הקטנות בדרך ולתת לאי להתחיל לעבוד עליכם.
יום רביעי, 5 באוגוסט
יום של ים, בריכה ושנורקלים
כולם התעוררו מוקדם מאוד.
הפרש השעות בין סיאטל להוואי הוא שלוש שעות, והגוף שלנו שוב נדרש להתרגל לאזור זמן חדש.
ירדנו לארוחת הבוקר והחלטנו שהיום לא רודפים אחרי שום אטרקציה.
זה יהיה יום של מלון, בריכה, ים ושנורקלים.
וזה בדיוק מה שעשינו.
במשך רוב היום עברנו מהבריכה לים ומהים חזרה לבריכה. הילדים עשו שנורקלים, שחו, שיחקו ונהנו מהקצב הרגוע.
אחרי ימים ארוכים של נסיעות, מסלולים ותוכניות, היה נעים מאוד פשוט להיות.
בערב נסענו למסעדת Merriman’s Waimea, שאליה הזמנו מקום מראש.
המסעדה הייתה מעולה, האוכל היה מצוין והשירות היה נהדר.
חזרנו למלון עייפים, אבל מסוג אחר של עייפות.
לא עייפות של שדות תעופה, כבישים או עליות בהרים, אלא עייפות של ים, שמש ובריכה.
החלק הראשון של הטיול הסתיים.
מאחורינו נשארו ניו יורק הסוערת, סיאטל, כבישי הרוקייז, אגמי הטורקיז, הקרחונים, המפלים, הדובים, הרפטינג ומאות שעות של תכנון שהפכו לזיכרונות.
ומולנו חיכו עוד ימים רבים בהוואי, המעבר למאווי, החזרה ליבשת ולוס אנג’לס.
המסע שלנו עדיין היה רחוק מלהסתיים.
יום חמישי, 6 באוגוסט
תצפיות, חופים ועוד המון הוואי
אחרי יום רגוע יחסית במלון, החלטנו שהיום נצא קצת לטייל ולראות עוד צד של ביג איילנד.
את הבוקר פתחנו בארוחת בוקר במלון שלנו, Fairmont Orchid. כבר התרגלנו לקצב של הוואי, לקום מוקדם יחסית, לאכול בנחת ולהתחיל את היום בלי יותר מדי לחץ.
אחרי ארוחת הבוקר נכנסנו לרכב ויצאנו לנסיעה של כשעה לכיוון Pololū Valley Lookout, אחת מנקודות התצפית היפות בצפון האי.
כבר בדרך הנוף התחיל להשתנות. פחות אזור מלונות וחופים מסודרים ויותר טבע פראי, ירוק והררי.
כשהגענו לתצפית הבנו מיד למה המקום מקבל כל כך הרבה המלצות.
מלמעלה נשקף נוף מדהים של העמק, הצוקים והאוקיינוס שנפרש עד האופק. השילוב בין הירוק העמוק של ההרים לכחול של האוקיינוס פשוט עוצר נשימה.
בתכנון המקורי רצינו לרדת למסלול של בערך קילומטר לכיוון החוף שבעמק, אבל אחרי שהסתכלנו על הירידה והבנו שמדובר במסלול די תלול, החלטנו לוותר.
אם להיות לגמרי כנים, היה כאן עוד שיקול חשוב.
אחרי הרוקייז, גליישר וכל המסלולים שעשינו בשבועיים האחרונים, נראה שהילדים כבר די מיצו את עניין ההליכות. מבחינתם אפשר לסכם את המשך הטיול במילה אחת: בריכה.
אז במקום לרדת למסלול הסתפקנו בנקודת התצפית, עשינו המון תמונות מול הנוף המדהים ופשוט עמדנו כמה דקות ליהנות מהאוויר ומהאוקיינוס שנמצא ממש מתחתינו.
לפעמים לא חייבים לעשות את המסלול כדי ליהנות מהמקום.
משם התחלנו את הדרך חזרה לכיוון המלון ועצרנו ב Spencer Beach Park.
זאת הייתה אחת ההפתעות היפות של היום.
מדובר בחוף שקט ונעים, עם מים רגועים, חול בהיר ודקלים מסביב. בדיוק מסוג החופים שרואים בסרטים כשמנסים להציג את הוואי כמקום מושלם.
אין כאן אטרקציה מיוחדת או משהו שחייבים “לעשות”. פשוט מגיעים, מורידים נעליים, נכנסים למים ונהנים.
וזה בדיוק מה שעשינו.
בילינו שם בערך חצי שעה עד שעה, נהנינו מהשקט ומהים, ואז המשכנו הלאה.
התחנה הבאה הייתה Walmart.
אחרי ימים של מלונות ונסיעות הגיע הזמן להצטייד שוב במים, חטיפים, נשנושים וכל הדברים הקטנים שתמיד נגמרים בדיוק כשצריך אותם.
הנסיעה לקחה בערך ארבעים דקות, עשינו קנייה מהירה ומשם חזרנו למלון.
וכאן הגיע החלק שהילדים באמת חיכו לו.
בריכה.
ברגע שהגענו הם החליפו בגדים ונכנסו למים. אחרי כל המסלולים והנסיעות של השבועות האחרונים, אני מתחיל להבין שהבריכה במלון היא מבחינתם אחת האטרקציות המרכזיות של הטיול.
לקראת הערב עלינו לחדר להתארגנות מהירה ויצאנו לכיוון המסעדה שהזמנו מראש, Jackie Rey’s Ohana Grill Kona.
קיבלנו עליה לא מעט המלצות, וגם הציפיות שלנו היו בהתאם.
לצערנו, הפעם זה ממש לא עבד.
האוכל לא היה לטעמנו, החוויה הייתה מאכזבת ובאופן כללי פשוט לא נהנינו. אחרי לא מעט מסעדות טובות מאוד לאורך הטיול, זו הייתה אחת מארוחות הערב שפחות הצליחו לנו.
יצאנו משם קצת מאוכזבים, אבל החלטנו שאנחנו לא מסיימים את הערב בטעם הזה.
אז המשכנו לקינוח ב Big Island Candies.
וזה כבר היה תיקון ראוי לערב.
נכנסנו למקום מלא בשוקולדים, עוגיות וממתקים מקומיים, טעמנו, בחרנו כמה דברים לקחת איתנו וכמובן שגם הילדים יצאו מרוצים.
07/08 Hawaiʻi Volcanoes National Park
את היום פתחנו בקצב שכבר לגמרי הפך אצלנו ל”זמן הוואי”. קמנו בסביבות 08:00 בבוקר, ירדנו בנחת לארוחת הבוקר ב־Fairmont Orchid, בלי לחץ ובלי שעון שרודף אחרינו. אחרי שהתארגנו, רק בסביבות 10:00 נכנסנו לרכב ויצאנו לדרך לכיוון אחד המקומות שחיכינו להם במיוחד בביג איילנד, Hawaiʻi Volcanoes National Park.
הנסיעה ארכה בערך שעתיים, אבל הדרך עצמה הייתה חלק מהחוויה. יצאנו מאזור המלון תחת שמש יפה, וככל שהתקדמנו דרומה ומזרחה מזג האוויר התחיל להשתנות. השמיים התכסו בעננים, התחיל לרדת גשם, ובשלב מסוים נכנסנו ממש לתוך ענן. לכמה רגעים הראות הייתה כמעט אפסית ולא ראינו כמעט כלום, אפילו מטרים ספורים לפנינו.
ואז, אחרי שעתיים של נסיעה ושינוי מוחלט בנוף ובמזג האוויר, הגענו לכניסה ל־Hawaiʻi Volcanoes National Park.
בכניסה שילמנו 30 דולר לרכב, ומכאן התחיל אחד הימים המיוחדים בטיול.
קצת על הפארק
Hawaiʻi Volcanoes National Park הוקם בשנת 1916 והוא משתרע כיום על יותר מ־354 אלף אקרים. בשטח העצום שלו נמצאים שניים מהרי הגעש הפעילים והמפורסמים בעולם, Kīlauea ו־Mauna Loa. הפארק הוכרז גם כשמורת ביוספרה בינלאומית וכאתר מורשת עולמית של אונסק”ו.
Kīlauea, שסביבו טיילנו היום, הוא הר הגעש הצעיר והפעיל ביותר באי הוואי. לפי שירות הפארקים האמריקאי, כמעט 90 אחוז משטחו כוסו בזרמי לבה במהלך אלף השנים האחרונות. עבור ילידי הוואי המקום הוא גם בעל משמעות רוחנית עמוקה ומזוהה עם פלה, אלת הרי הגעש במסורת ההוואית.
Kīlauea Overlook
התחנה הראשונה שלנו הייתה באזור התצפיות על קלדרת Kīlauea, בתחנה שנקראת Kīlauea Overlook.
קשה להעביר בתמונה את קנה המידה. עומדים על השפה ומסתכלים על מרחב עצום שנוצר מכוחות טבע שקשה בכלל לדמיין.
מהתצפית ניתן לראות את קלדרת Kīlauea ואת אזור Halemaʻumaʻu, שעבר שינוי עצום במהלך ההתפרצות הגדולה של 2018, כאשר חלקים מהקלדרה קרסו.
זה היה הרגע שבו התחיל ליפול לנו האסימון שאנחנו לא מסתכלים על “הר יפה”, אלא על מערכת געשית חיה שמשנה את האי גם היום.
אזור ה־Steam Vents
המשכנו לאזור ה־Steam Vents, שבו אפשר לראות אדים עולים ממש מתוך האדמה.
התופעה נוצרת כאשר מי גשם מחלחלים לקרקע, מגיעים לסלעים שחוממו על ידי המאגמה שמתחת לפני האדמה, הופכים לאדים וחוזרים כלפי מעלה דרך סדקים בקרקע.
עוד אחת מאותן נקודות שבהן פתאום מרגישים שהאדמה שמתחת לרגליים היא לא ממש “שקטה”.
Kīlauea Iki Overlook
מכאן הגענו לאחת התצפיות היפות של היום, Kīlauea Iki Overlook.
היום המכתש נראה שקט לחלוטין, אבל בשנת 1959 התרחש כאן אירוע מדהים. המכתש הפך לאגם לבה, ומזרקות לבה הגיעו לגובה של כ־580 מטרים.
המכתש עצמו באורך של כ־1.6 ק”מ, ורצפתו נמצאת יותר מ־120 מטר מתחת לנקודת התצפית.
מלמעלה יכולנו לראות גם את האנשים שהולכים בשביל על רצפת המכתש. הם נראו זעירים לחלוטין בתוך המרחב העצום הזה.
אבל במקום לחזור לרכב, קיבלנו החלטה שהתבררה כאחת ההחלטות הטובות של היום.
הולכים ברגל ל־Nāhuku
החלטנו לעשות ברגל את הדרך מ־Kīlauea Iki Overlook ל־Nāhuku.
בערך קילומטר של הליכה בתוך יער טרופי צפוף.
ופה הכול השתנה.
רק דקות קודם עמדנו מול נוף שחור וגעשי, ופתאום מצאנו את עצמנו בתוך עולם ירוק לחלוטין. עצים גבוהים, שרכים ענקיים, פרחים טרופיים וצמחייה שסגרה על השביל מכל כיוון.
ממש גן עדן טרופי.
זה אחד הדברים שהכי הרשימו אותנו בפארק, המעבר הקיצוני בתוך דקות בין אדמה געשית חשופה לבין יער גשם עשיר וירוק.
Nāhuku | Thurston Lava Tube
בסוף ההליכה התחלנו לרדת בהדרגה בתוך היער לכיוון Nāhuku, מערת הלבה המפורסמת של הפארק.
Nāhuku היא למעשה צינור לבה טבעי. בעבר זרמה בתוך החלל הזה לבה מותכת. השכבה החיצונית התקררה והתקשתה בזמן שהלבה המשיכה לזרום בתוכה, וכאשר הזרימה נפסקה נשאר מאחור החלל שאפשר ללכת בתוכו היום.
הכניסה פנימה הייתה חוויה בפני עצמה.
מהיער הירוק והמואר נכנסים פתאום לתוך חלל חשוך, כאשר התאורה החמה לאורך הקירות מדגישה את הצורות שהלבה השאירה בסלע.
קשה לחשוב על כך שפעם, בדיוק במקום שבו אנחנו הולכים, זרמה לבה בטמפרטורה של יותר מאלף מעלות.
Puʻupuaʻi Overlook
אחרי מערת הלבה חזרנו לרכב והמשכנו ל־Puʻupuaʻi Overlook.
עשינו כאן כמה תמונות ועצרנו להסתכל שוב למטה על השביל ועל האנשים שהלכו בתוך אזור Kīlauea Iki. אפילו היו מטיילים למטה שצילמו אותנו מלמטה, מה שהמחיש עוד יותר את הפרשי הגובה ואת הגודל של המקום.
Puʻupuaʻi, שפירוש שמו בהוואית הוא בערך “גבעה מתפרצת”, הוא חרוט אפר שנוצר במהלך ההתפרצות של 1959. מזרקות הלבה העצומות זרקו חומר געשי לאוויר, וכשהוא התקרר ונפל חזרה לקרקע הוא הצטבר בהדרגה ויצר את הגבעה שרואים היום.
עוד דוגמה מטורפת לכך שהנוף שאנחנו רואים כאן ממש נבנה מול עיניהם של אנשים שחיו לפני פחות משבעים שנה.
בשלב הזה כבר הבנו שאנחנו לא רוצים להפוך את היום למרתון.
במקום לנסוע את כל הדרך עד האוקיינוס ולהוסיף עוד שעות ארוכות לרכב, בחרנו לעשות רק חלק מ־Chain of Craters Road, ליהנות מעוד כמה נופים געשיים וממכתשים לאורך הדרך, ואז להתחיל את הדרך הארוכה צפונה.
אחת הנקודות באזור היא Pauahi Crater, מכתש געשי באורך של כחצי קילומטר ובעומק של יותר ממאה מטרים. באזור התרחשו כמה התפרצויות גם בשנות השבעים, ורצפת המכתש עדיין מכוסה בלבה מאחת ההתפרצויות האחרונות שם בשנת 1979.
והתמונות באמת מספרות את הסיפור של היום בצורה מושלמת: אדמה שחורה וצחיחה מצד אחד, וממש כמה דקות אחר כך פרחים צהובים, שרכים ויער טרופי צפוף מצד שני.
אחרי כמה שעות בתוך אחד המקומות הכי יוצאי דופן שפגשנו בטיול, נכנסנו לרכב והתחלנו את הדרך חזרה.
לפנינו עוד בערך שעתיים נסיעה למלון.
אחרי יום של נסיעות, תצפיות, יער טרופי, מערת לבה ומכתשים געשיים, החלטנו שהערב כבר יהיה רגוע.
כשהגענו למלון, אריאל הלך לחדר הכושר, ואנחנו ניצלנו את הזמן למנוחה בחדר ולהתארגנות.
בערב סיימנו את היום בארוחת ערב במסעדה במלון, כולל צלייה של מרשמלו על האש.
08/08 יום שבת: יום בריכה ומסיבת לואו בהוואי
היום הזה היה בדיוק מה שהילדים ביקשו: להישאר במלון, בלי נסיעות ובלי טיולים, וליהנות מכל מה שיש לו להציע. אחרי ימים עמוסים של נסיעות, מסלולים וחוויות ברחבי ביג איילנד, החלטנו להוריד הילוך ולתת לכולם יום רגוע של בריכה, חדר כושר ומנוחה.
את הבוקר פתחנו לאט ובקצב הוואי אמיתי. ירדנו לארוחת הבוקר במלון, אכלנו בנחת ומשם המשכנו לבריכה. הילדים נהנו מהמים ומהמתקנים, ואנחנו פשוט נהנינו מהאפשרות לא למהר לשום מקום.
בשעה 15:30 עלינו לחדר כדי להתארגן לקראת אחד האירועים שחיכינו להם במיוחד: מסיבת הלואו של המלון, שהתחילה בשעה 17:30.
החלטנו מראש להזמין כרטיסים לשורה הראשונה כדי ליהנות מהמופע בצורה הטובה ביותר. כבר בכניסה קיבלו את פנינו והניחו עלינו שרשראות ירוקות מיוחדות, שמיועדות לאורחים היושבים בשורה הראשונה. מהרגע הראשון הרגשנו שנכנסנו לערב הוואי חגיגי ומושקע.
במסיבת הלואו יש בופה גדול של אוכל ושתייה חופשית. כשהגענו לשולחן כבר חיכה לנו מגש של פירות טרופיים, ובמקביל הלהקה ניגנה מוזיקה ושירים מהוואי והכניסה את כולם לאווירה.
לאחר דברי הפתיחה של מנחה הערב הגיע המלצר הראשי, ובצורה מסודרת להפליא התחיל להזמין בכל פעם שולחן אחר לכיוון הבופה. הכול התנהל בסדר מופתי, בלי לחץ ובלי תורים מיותרים, וכך יכולנו ליהנות מהאוכל ומהמוזיקה בנחת.
כעבור כחצי שעה החל המופע המרכזי. בכל פעם עלו לבמה רקדנים ורקדניות נוספים, כאשר הלהקה מלווה אותם בשירה ובנגינה חיה. בהמשך הערב המופע הלך והתפתח לשילוב מרשים של ריקודים, שירים, תלבושות, אש וסיפורים על הוואי ועל התרבות הפולינזית.
הישיבה בשורה הראשונה בהחלט הוסיפה לחוויה. היינו ממש קרובים לבמה, הרגשנו את האנרגיה של הרקדנים ויכולנו לראות מקרוב את כל הפרטים של התלבושות, הריקודים ומופעי האש.
זה היה ערב מדהים, צבעוני, שמח ומושקע מאוד, ואחת החוויות היפות שלנו בהוואי עד עכשיו. מי שמגיע לביג איילנד ורוצה ערב שהוא גם ארוחה, גם מופע וגם טעימה מהתרבות המקומית, מבחינתנו זו חוויה שממש שווה לעשות.
ממליצים בחום.
09/08 Waipiʻo Valley, פירות מהחווה וערב מול הים
את הבוקר פתחנו שוב בקצב שכבר למדנו לאהוב בהוואי. התעוררנו לאט, ירדנו לארוחת בוקר במלון, ובסביבות 10:00 נכנסנו לרכב ויצאנו לכיוון Waipiʻo Valley Lookout.
הנסיעה נמשכה בערך שעה, וגם הפעם הדרך הייתה חלק מהחוויה. מזג האוויר השתנה ללא הפסקה: רגע אחד שמש, אחר כך גשם, עננים נמוכים וערפל טרופי, ושוב קצת אור. ככל שהתקדמנו צפונה הנוף הפך ירוק, רטוב ופראי יותר.
Waipiʻo Valley Lookout
אחרי כשעה הגענו לתצפית, ומהרגע הראשון היה ברור שהנסיעה הייתה שווה את זה.
מולנו נפתח Waipiʻo Valley, עמק ירוק ועצום המוקף במצוקים תלולים, עם חוף כהה והאוקיינוס שנמתח עד האופק. העננים ישבו ממש על ראשי המצוקים, ומדי פעם הערפל גלש לתוך העמק והסתיר חלקים ממנו. דווקא מזג האוויר הזה הפך את המראה לדרמטי ומיוחד אפילו יותר.
עצרנו לתמונה משפחתית מול הנוף, הסתובבנו קצת באזור התצפית ופשוט עמדנו והסתכלנו. זה מסוג המקומות שלא באמת צריכים בהם יותר מדי פעילות, כי הנוף עושה את כל העבודה.
Waipiʻo הוא עמק בעל חשיבות גדולה בהיסטוריה ובתרבות של הוואי, ובעמק קיימת מסורת חקלאית ארוכה, במיוחד של גידול טארו. גם כיום חלק מהאדמות בעמק ממשיכות להיות מעובדות.
Waipiʻo Fruit Shack
משם המשכנו בנסיעה קצרה ועצרנו במקום קטן וצבעוני בשם Waipiʻo Fruit Shack.
המקום יושב בתוך שטח ירוק עם פרחים וצמחייה טרופית, ברווזים שמסתובבים חופשי ונוף פתוח לכיוון האוקיינוס. הזמנו שייקים וקערות טריות, וראינו גם איך פותחים קוקוס במקום.
אחרי הנוף העוצמתי של Waipiʻo, זאת הייתה עצירה נעימה מאוד, צבעונית ופשוטה, עם אווירה מקומית שהשתלבה מצוין ביום.
אחר הצהריים במלון
אחרי העצירה המשכנו ישירות חזרה ל Fairmont Orchid.
הילדים רצו כבר ליהנות מהבריכה ומהים, ולכן החלטנו לא להוסיף עוד עצירות ליום. חזרנו למלון, החלפנו לבגדי ים ואת המשך אחר הצהריים בילינו פשוט בבריכה ובחוף.
אחרי כמה ימים מלאים בטיולים, נסיעות ותצפיות, זה היה בדיוק הקצב שהתאים לנו.
ערב ב Meridia
בערב יצאנו לארוחת ערב ב Meridia, המסעדה שב The Westin Hapuna Beach Resort.
Meridia היא מסעדה ים תיכונית מודרנית עם השפעות מקומיות מהוואי, עם דגש על דגים, פירות ים, מנות בהשראה ים תיכונית וחומרי גלם מקומיים.
והפעם היה מצוין.
ישבנו מול הים באווירה נעימה ורגועה, האוכל היה מעולה והערב כולו הרגיש בדיוק כמו הסיום שחיפשנו ליום הזה. זו מסעדה שבהחלט נכנסה אצלנו לרשימת ההמלצות של הביג איילנד.
רגע השיא
Waipiʻo היה ללא ספק הנוף המרשים של היום, אבל מה שעשה את היום מוצלח היה השילוב כולו: נסיעה במזג אוויר טרופי, עמק ירוק ועוצמתי, עצירה בחוות פירות, כמה שעות של בריכה וים, ולבסוף ארוחת ערב מצוינת מול האוקיינוס.
יום רגוע יחסית, אבל מאוד הוואי.
10/08 עוברים למאווי, 16 דקות באוויר וערב ראשון ב Wailea
הבוקר התחיל מוקדם מהרגיל. עוד לפני ארוחת הבוקר הספקנו חדר כושר, אחר כך ירדנו לאכול, ארזנו את הדברים ונפרדנו מהביג איילנד. אחרי כמה ימים של הרי געש, עמקים, חופים ושקיעות, הגיע הזמן לעבור לאי הבא במסע שלנו: מאווי.
בדרך לשדה התעופה
יצאנו מהמלון לכיוון שדה התעופה בקונה, החזרנו את הרכב והתקדמנו לטיסה. בשעה 12:50 המראנו למאווי.
על הנייר זו טיסה בין איים. בפועל, לפי השעון, היינו באוויר בערך 16 דקות בלבד. כמעט ברגע שמסיימים להמריא כבר מתחילים להתכונן לנחיתה. למרות הזמן הקצר, הנוף מהחלון היה מרהיב: האיים, שכבת העננים והים הכחול מסביב הזכירו לנו שוב כמה הוואי מיוחדת גם כשפשוט עוברים ממקום למקום.
נוחתים במאווי
אחרי הנחיתה יצאתי לאסוף את הרכב, והפעם הגעתי מוכן כמו שצריך, עם הדרכון וכרטיס האשראי.
כבר בשדה התעופה הייתה הפתעה נחמדה: במאווי יש רכבת קצרה שמובילה לאזור חברות השכרת הרכב. זה אולי פרט קטן, אבל עבורנו זה היה ממש מגניב, במיוחד אחרי יום של מעבר בין מלונות, שדות תעופה ורכבים.
את הרכב שכרנו מ Sixt, שהיו מצוינים, וקיבלנו Chevrolet Tahoe מרווח ונוח, בדיוק מה שצריך למשפחה עם מזוודות וציוד לטיול ארוך.
התחנה החדשה: Wailea
לפני המלון עצרנו עצירה קצרה בסופרמרקט להצטייד, ומשם המשכנו ל Wailea Beach Resort, Marriott Maui.
המלון מרגיש יותר כמו כפר נופש מאשר מלון רגיל. יש בו בריכות, מגלשות, פעילויות לילדים והמון פינות שמזמינות פשוט להישאר במקום וליהנות. אחרי יום של מעבר בין איים, זה היה בדיוק מה שהתאים לנו.
כמעט מיד אחרי שהגענו החלפנו לבגדי ים ונכנסנו לבריכה. הילדים נהנו, השתוללו במים ונכנסו מהר מאוד לקצב החדש של מאווי.
שקיעה ראשונה במאווי
לקראת הערב יצאנו קצת לכיוון הים, והשקיעה נתנה לנו קבלת פנים מושלמת למאווי. השמש ירדה מול האוקיינוס, הסלעים השחורים קיבלו צבע זהוב והאור השתנה מדקה לדקה.
אחרי כל המעברים של היום, זה היה בדיוק הרגע שבו הרגשנו שהגענו באמת לתחנה החדשה במסע.
Humble Market Kitchin
בשעה 20:00 הייתה לנו הזמנה ל Humble Market Kitchin, מסעדת השף שנמצאת במלון.
זו הייתה דרך מצוינת לסיים את היום הראשון במאווי: מסעדה טובה, אווירה נעימה, בלי צורך להיכנס שוב לרכב ובלי עוד תוכניות. פשוט ארוחת ערב, קצת זמן יחד ואז חזרה לחדר.
אחרי יום שהתחיל בקונה והסתיים במאווי, הלכנו לישון מוקדם יחסית, מוכנים למה שמחכה לנו מחר.
רגע השיא
הטיסה הייתה אולי רק 16 דקות, אבל היום כולו הרגיש כמו מעבר לפרק חדש בטיול. נפרדנו מהביג איילנד, נחתנו במאווי, קיבלנו רכב חדש, הגענו למלון חדש וסיימנו את הערב מול אחת השקיעות היפות של המסע.
מאווי, התחלנו.
11/08 יום הנישואין ה 15 שלנו במאווי
אחרי כמה ימים עמוסים של נסיעות, טיסות, טבע והרבה מעברים, היום החלטנו להוריד קצב. הילדים היו מאושרים מהמלון ומהמגלשות, והפעם נתנו למאווי להגיע אלינו בלי לרדוף אחרי עוד יעד.
התעוררנו מאוחר יחסית, ירדנו בנחת לארוחת הבוקר במלון ומשם המשכנו ישר לבריכה ולמגלשות של Wailea Beach Resort, Marriott Maui.
יום של מלון, בריכה ומגלשות
רוב היום עבר במלון. הילדים נהנו מהבריכות ומהמגלשות, ואנחנו פשוט נשארנו באזור, בלי נסיעות ובלי לוח זמנים צפוף.
זה היה יום שונה מאוד מהימים האחרונים שלנו בהוואי. פחות נקודות על המפה ויותר זמן ליהנות מהמקום שבו אנחנו נמצאים.
ולמרות שבדרך כלל קשה לנו להישאר יום שלם במלון, הפעם היה לזה גם יתרון ברור: בערב חיכתה לנו חגיגה מיוחדת.
15 שנות נישואין
11 באוגוסט הוא יום הנישואין שלנו, והשנה חגגנו 15 שנות נישואין במהלך המסע המשפחתי שלנו בהוואי.
לקראת הערב עלינו לחדר, התארגנו וירדנו ללובי. לפני שיצאנו למסעדה ישבנו מול השקיעה, הסתכלנו על האוקיינוס ועל האור של מאווי שמשתנה מולנו, ולקחנו כמה דקות פשוט ליהנות מהרגע.
אחרי יום של בריכה ומגלשות, זו הייתה פתיחה רגועה ומדויקת לערב החגיגי שלנו.
Matteo’s Osteria
בשעה 19:30 הגענו ל Matteo’s Osteria ב Wailea.
Matteo’s היא מסעדה איטלקית איכותית עם אווירה חמה ושמחה. כשהגענו המסעדה הייתה מלאה לגמרי, אבל דווקא העומס נתן למקום תחושה חיה ונעימה ולא פגע בחוויה.
פתחנו עם סלט הבית, ובהמשך הזמנו צלעות, רביולי, פיצה לעומרי ופסטה לנויה.
האוכל היה מעולה. הצלעות והרביולי היו בחירות מצוינות, וגם המנות של הילדים התאימו בדיוק למה שחיפשנו. בסופו של דבר קיבלנו את מה שרצינו מערב כזה: אוכל איטלקי משובח, מסעדה מלאה באווירה טובה וערב חגיגי שלא הרגיש מוגזם או רשמי מדי.
Matteo’s נכנסה מבחינתנו לרשימת המקומות שאנחנו בהחלט יכולים להמליץ עליהם במאווי.
רגע השיא
דווקא ביום שבו כמעט ולא טיילנו, קיבלנו אחד הרגעים האישיים והיפים של המסע.
לשבת יחד מול השקיעה במאווי, לצאת אחר כך לארוחת ערב מצוינת ולחגוג 15 שנות נישואין כשכל המשפחה איתנו, היה סיום מושלם ליום.
לפעמים לא צריך להספיק הרבה כדי לזכור יום שלם.
12/08 | Road to Hana
יום שבו הדרך הייתה היעד
יש ימים שבהם יוצאים כדי להגיע למקום מסוים, ויש ימים שבהם כל הסיפור נמצא בדרך.
Road to Hana שייך לגמרי לסוג השני.
התעוררנו כבר בשעה 06:00 בבוקר. מוקדם מאוד יחסית לימים האחרונים, אבל ידענו שאם רוצים ליהנות מהדרך הזאת כמו שצריך, צריך להתחיל מוקדם. ירדנו ל Starbucks במלון, קנינו ארוחת בוקר לדרך, נכנסנו לרכב ויצאנו לכיוון הצד הירוק והפראי יותר של מאווי.
די מהר הנוף התחיל להשתנות. פחות ריזורטים וחופים מסודרים, יותר ירוק, צמחייה צפופה, מצוקים, גשרים קטנים וכביש שמתחיל להתפתל עוד ועוד.
וזה גם הדבר שחשוב לדעת על היום הזה: הדרך עצמה מאוד מפותלת. יש הרבה פניות חדות, קטעים צרים, גשרים ושינויים במזג האוויר. לפעמים שמש, כמה דקות אחר כך גשם או ערפל. צריך לנהוג לאט, בריכוז ובזהירות רבה מאוד, במיוחד בדרך חזרה כשכבר עייפים.
Ho’okipa Lookout | מתחילים מול האוקיינוס
העצירה הראשונה שלנו הייתה Ho’okipa Lookout. עצרנו לכמה דקות מול החוף והאוקיינוס, נשמנו את האוויר של הבוקר ונתנו ליום להתחיל באמת.
משם המשכנו בערך 20 דקות אל Twin Falls.
Twin Falls | המים נכנסים לסיפור
ב Twin Falls יש כמה מפלים בגבהים ובמרחקים שונים. המפל הראשון נמצא בערך 5 דקות הליכה, מפל נוסף בערך 7 דקות הליכה, ובהמשך יש גם מפל גדול יותר.
אצלנו, בגלל זרמים חזקים, רק שני המפלים הקטנים יותר היו פתוחים. האזור של המפל הגדול והמרוחק יותר היה סגור.
כולם ירדו למפל הראשון ונכנסנו למים. חלק מאיתנו המשיכו ממש עד המפל עצמו. אחרי שנהנינו שם המשכנו למפל המרוחק יותר שהיה פתוח.
זו הייתה בדיוק העצירה שהיינו צריכים בתחילת היום. במקום רק לנסוע ולהסתכל דרך החלון, נכנסנו ישר לתוך הנוף.
Keʻanae | ארבע כיכרות ורגע אחד מול הים
אחרי Twin Falls המשכנו לכיוון Keʻanae Peninsula ולעצירה שחיכינו לה במיוחד אצל Aunty Sandy’s Banana Bread.
היה תור קצר, אבל ממש לא משהו נורא. קנינו ארבע כיכרות של לחם בננה, חלקנו בינינו ואכלנו אותן מול הים.
וזה היה אחלה.
לפעמים דווקא העצירות הכי פשוטות נשארות בזיכרון. לחם בננה, ים מול העיניים, קצת רוח וכולם עוצרים לכמה דקות את הקצב של היום.
Waiʻānapanapa | התוכנית שלא קרתה
המשכנו לכיוון Waiʻānapanapa State Park, החוף השחור המפורסם. כשהגענו גילינו שאין בידינו הזמנה תקפה לכניסה, ולכן לא יכולנו להיכנס.
זה היה מבאס לרגע, אבל גם שיעור טוב להמשך. במקום שדורש הזמנה מראש לא מספיק לזכור ש״סידרנו את זה״ או לראות שהיעד נמצא בתוכנית. צריך לוודא שיש אישור בפועל עם התאריך ושעת הכניסה.
לא נשארנו להתבאס. המשכנו ל Hana.
Hana Beach Park | החוף השחור שמצא אותנו
עצרנו ב Hana Beach Park, וגם כאן חיכה לנו חול שחור.
הילדים ירדו לחוף, שיחקו על החול ונכנסו קצת למים. מה שהתחיל כאופציית גיבוי הפך מהר מאוד לעצירה שכיף לזכור בפני עצמה.
ואז הגיעה השאלה שלהם: למה החול והמים נראים שחורים?
הסברנו להם שהסיפור מתחיל בעבר הגעשי של מאווי. לבה שהתקררה הפכה לסלעים כהים, ובמשך שנים הים והגלים שחקו אותם לגרגרים קטנים. המים עצמם אינם שחורים, אבל כשהקרקעית והחול שמתחת כהים, גם המים יכולים להיראות כהים יותר.
המשפט שהכי עזר להם להבין היה פשוט:
אנחנו בעצם עומדים על חתיכות קטנטנות של לבה ישנה שהים טחן לחול.
פתאום עצירה בחוף הפכה גם לשיעור טבע קטן באמצע היום.
עוד מפל אחד, ואז מסתובבים
אחרי Hana המשכנו לעוד מפל מרשים לאורך הדרך. בשלב הזה כבר היה לנו יום מלא מאוד: מפלים, יער גשם, חופים, כביש מפותל, לחם בננה, קצת גשם והרבה ירוק.
על Hamoa Beach החלטנו לוותר. לא כי הוא לא שווה עצירה, אלא כי הרגשנו שאין צורך לדחוף עוד מקום רק כדי לסמן וי. העדפנו להתחיל לחזור כשאנחנו עדיין נהנים מהיום.
הדרך חזרה | לא למהר
בדרך חזרה שוב הבנו עד כמה Road to Hana הוא מסלול שדורש סבלנות. הכביש מאוד מפותל, בחלקים ממנו הוא רטוב, לעיתים נכנסים לערפל והראות משתנה תוך דקות.
זה לא כביש שמנסים ״להרוויח בו זמן״. נוסעים לאט, נותנים מקום לאחרים כשצריך ושומרים על ריכוז עד שמגיעים חזרה למלון.
בסופו של דבר לא היה היום רגע אחד שהוא האירוע המרכזי.
היו מפלים, יער, לחם בננה, חוף שחור, מים, גשם, נופים והרבה עצירות קטנות.
וזה בדיוק הקסם של Road to Hana.
לא מגיעים אליו רק בשביל Hana. מגיעים אליו בשביל כל מה שקורה בדרך.
MAUI · התחנה הנוכחית
13.08 | נפרדים ממאווי
היום האחרון שלנו במאווי הגיע.
אחרי כמה ימים באי, הגיע הזמן לארוז, להיפרד מהמלון ומהנוף שכבר התחיל להרגיש מוכר, ולהמשיך לתחנה הבאה במסע.
לפני היציאה עוד הספקנו לעצור לרגע ולהסתכל על מאווי בשעות האחרונות של היום. הדקלים, הים והשמיים בצבעי השקיעה נתנו לנו תמונת פרידה יפה במיוחד.
משם המשכנו לשדה התעופה, החזרנו את הרכב והתארגנו לטיסת הלילה ממאווי ללוס אנג׳לס.
אחרי העלייה למטוס קיבלנו עוד מתנה קטנה מהוואי.
דרך החלון ראינו את שכבת העננים נפרשת מתחתינו, והשמיים מעליה עוברים לאט מכחול לצבעי ערב. מלמעלה הכול נראה שקט, כמעט לא אמיתי.
ככל שהטיסה המשיכה, האור הלך ונעלם ונשאר פס דק של כתום ואדום באופק.
סוף הפרק של הוואי
וככה הסתיים הפרק של הוואי במסע שלנו.
ביג איילנד ומאווי היו שונים מאוד זה מזה, אבל יחד הם נתנו לנו אחד החלקים היפים והמיוחדים של הטיול.
מהחופים והבריכות, דרך הרי הגעש, Road to Hana, המפלים, הנסיעות והשקיעות, ועד הרגע האחרון מהמטוס.
הוואי מאחורינו. התחנה הבאה: לוס אנג׳לס.